<h1>תניא רבתי סימן צ"א</h1>
<h2>דף ז.</h2>
ואחד בחור שנשא בתולה, ואחד בחור שנשא אלמנה. וכן בתולה שנשאת לאלמן, טעונה ברכה כל שבעה. אבל אלמנה שנשאת לאלמן טעונה ברכה יום ראשון בלבד. אמר רבי יצחק אמר ר' יוחנן מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וחתנים מן המנין. וכתב בעל עשרת הדברות ז"ל מסתברא כל היכא דאיכא סעודתא ואיכא משמחין מזכירין ומברכין כל שבעה. וכתב מנהגא לברוכי שבע ברכות לאחר ברכת המזון בסופו. ומחייבינן לברוכי אתרי כסי. דאמרינן בערבי פסחים אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד. ואמרינן התם קידושא ואבדלתא חדא מילתא היא. ברכת המזון וקידושא תרי מילי נינהו. ולא היא דמשום דקדושא קמי סעודתא וברכת המזון לאחר סעודה קרי להו שתי קדושות. אבל ברכת המזון ושבע ברכות תרווייהו לאחר סעודתא הוו ודמו לקידושא ואבדלתא דמקמי סעודה הוו וחדא מילתא נינהו. דאי תרי מילי ליעבדו תרי כסי כדעבדינן בברכת המזון וקידושא. דאמרינן מברכין ברכת המזון ושותין כו'. הכא נמי לישתי כסא דברכתא והדר לייתי כסא אחרינא לז' ברכות. (ואי נמי) [ואינהו] לא עבדי הכי אלא שבקי כסא דברכתא ויהבי לאחריני. ולא מילתא היא, ואין לשנות המנהג. ע"כ לשון בעל עשרת הדברות ז"ל. ואם ברך שבע ברכות שלא כסדר. או שחסר אחת מהן אין בכך כלום. דברכות אין מעכבין זו את זו.
<h2>דף ז:</h2>
מנין לברכת הכלה מן התורה שנאמר (בראשית כ"ד) ויברכו את רבקה. אי נמי מדכתיב (שם א') ויברך אותם אלהים. וכתיב (שם ב') ויבן ה' אלהים את הצלע. שכך קורין לקלעיתא בנייתא. ירושלמי [כתובות פ"א ה"א] משה תיקן לישראל שבעת ימי המשתה ושבעת ימי אבלות. ולא התקין לאלמנה כלום. וטעונה ברכה שנאמר (רות ד') ויקח עשרה אנשים וגו' ויאמר שבו פה וישבו. אמר רבי אלכסנדרי מכאן שאין רשות לקטן לישב עד שיאמר לו הגדול שב. אמר רבי פנחס מכאן שאין ממנין זקנים לישב בבתי משתאות. אמר רבי אלעזר מכאן לברכת חתנים מן התורה בעשרה. בפרקי דרבי אליעזר. רבי יוסי אומר שבעת ימי המשתה למדנו מיעקב אבינו ששמח שבעת ימי המשתה ולקח את לאה. ועוד הוסיף שבעת ימים אחרים ולקח את רחל ושמח עמה. שנאמר (בראשית כ"ט) ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. וכתיב (שם) מלא שבוע זאת. אמר להן הקב"ה אתם גמלתם חסד עם עבדי יעקב אני אתן שכר לבניכם בעולם הזה. שלא יהיה שכר לרשעים לעולם הבא. שנאמר (מ"ב ד') כי בו נתן ה' תשועה לארם. שבעת ימי המשתה למדנו מנזיר שמשון שהיה נזיר אלהים. כשירד לארץ פלשתים ולקח לו אשה מארץ פלשתים ועשה שבעת ימי המשתה. שנאמר (שופטים י"ד) ויהי כראותם וגו'. מה היו עושין היו שותים ואוכלים ושמחים עמו. שנאמר (שם) ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה וגו'. וכתוב אחר אומר (שם) ולא יכלו להגיד החידה. אגדת קהלת, רבי ינאי הוה יליף לתלמידוי ברכת אבלים וברכת חתנים כי היכי דלהוון גוברין בכל אתר. כל זה בברכת חתנים של רבינו יצחק בר אבא מרי ז"ל.
שנו חכמים במסכת כלה. [פ"ח מ"א] כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה. ובאיזו ברכה אמרו בברכת נישואין ולא בברכת אירוסין. שהרי כבר כתבנו שהחופה הוא הקנין גמור שגומר בה האדם לקנות את אשתו, לפיכך אסורה עליו בלא ברכת נישואין. תנו רבנן מברכין ברכת חתנים כל שבעה. אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות. יש מפרשין שלא באו עד עכשיו בתוך הסעודה לאכול. ויש אומרים שלא היו בעיר כשבירכו ברכת נישואין. ויש אומרים פנים חדשות שאינן מאנשי ביתו אלא שבאו לשמח החתן. וכתב בעל עשרת הדברות ז"ל. והכי מסתברא לן לפי גרסת הירושלמי [כתובות פ"א ה"א] דגרסינן התם ברכת חתנים כל שבעה, סבר רב יהודה למימר מפקין כלתא כל שבעה, אמר ליה רב יוסף והתניא תני ר' חייא ברכת רחבה כל שבעה. ואית לן מימר מפקין מיתא כל שבעה. מאי כדון, מה כאן מנחם עמו אף כאן משמח עמו. מה כאן מזכירין אף כאן מזכירין. ש"מ כיון שיש כאן משמחין הרי הן פנים חדשות ומברכין ברכת חתנים. אבל אין שם משמחין אלא אנשי ביתו אין מברכין אלא שהשמחה במעונו, ואשר ברא. ולפי שבמעון מקום השיר כדגרסינן בחגיגה [י"ב ע"ב] מעון שבו כתות ממלאכי השרת אומר שירה לפני הקב"ה כדכתיב (שופטים ט') החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, לפיכך אומר שהשמחה במעונו. ובית המקדש נקרא מעון כדאמר המעון הזה אם אלין הלילה. ולפי שבו השרה שכינתו. והלוים אומרים שירה לפני הקב"ה בכל יום. אומר שהשמחה במעונו. עד כאן לשון בעל עשרת הדברות ז"ל. וזהו הסדר של ברכת חתנים. ביום החופה צריך לברך כל שבע ברכות. בין יש בחופה פנים חדשות דהיינו שאינן מבני ביתו של חתן. בין אין שם פנים חדשות. מיום החופה עד שבעת ימים. אם יש שם פנים חדשות מברך שבע ברכות. ואם אין שם פנים חדשות מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא. משבעה ועד שלשים יום. בין שאמר הסעודה הזאת היא מחמת הלולא. בין לא אמר מחמת הלולא. מברך שהשמחה במעונו. מל' יום ועד י"ב חדש. אם אמר שהשמחה זו מחמת החופה. מברך שהשמחה במעונו. ואי לא אמר שהיא מחמת החופה אינו מברך שהשמחה במעונו. וקודם החופה מאימתי מברכין שהשמחה במעונו מכי רמו שערי באסינתא. ומסתברא דלדידן משאנו מתחילין לאפות הפת ולשחוט בשר ולתקן בצרכי הסעודה מברכין שהשמחה במעונו, לפי שמאז מתחלת שמחת החופה. וכן מצאתי בשם הגאונים ז"ל, אתרא דלא נהגי בשערי מדמתחילי לתקוני סעודה לפום מנהגא למעבד גיהוץ או רקיקין, או דשחטין חיוותא, או דמגבלי לישה, כל אתרא לפום מנהגא.
ברכת חתנים מאי מברך. בורא פרי הגפן. ושהכל ברא לכבודו. ויוצר האדם. אשר יצר את האדם בצלמו. ושוש תשיש. ושמח תשמח. ואשר ברא ששון ושמחה. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל שהכל ברא לכבודו כנגד (ישעיה מ"ג) ולכבודי בראתיו שיהו מקלסין אותו. ברוך יוצר האדם כנגד יצרתיו. ברוך אשר יצר את האדם עד סוף כל הברכה כנגד עשיתיו. וברכה זו על מצות פריה ורביה. כדתניא ר' אליעזר אומר כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו מיעט את הדמות שנאמר (בראשית ט') כי בצלם אלהים עשה את האדם. וסמיך ליה ואתם פרו ורבו. ומברך על שתי יצירות באדם. ושתי פרצופות היו כדאמרינן בעירובין [י"ח ע"א] ואשר יצר את האדם מדבר בזכר. והתקין לו ממנו בנין עדי עד, על הנקבה. רביעית שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה. משום (תהלים קל"ז) אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, זה אפר מקלה שבראש חתנים. וכתיב (ירמיה ל') ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה. וחותם ברוך משמח ציון בבניה. [ואיתשיל לרבינו שרירא גאון שמח תשמח במאי חתים] משמח ציון בבניה. או משמח חתן וכלה. ובגמרא משמח חתן וכלה. וכן כתב מר רב צמח גאון ז"ל. ומנהג דילן משמח עמו ובונה ירושלים. ואית טעות בידם. דאשר ברא ושמח תשמח חדא חתימה אית להו. והיכי אזיל דתרווייהו [חדא] חתימה אית להו. וליכא תמיהא דהא מברכינן תרי יוצר האדם. ומנהג דילהון דחתמין בשמח תשמח משמח עמו ובונה ירושלים. ואיכא נמי סוגיא גבן דחתמי הכי. ורב סעדיה ז"ל הכי כתב בסידורא דיליה. הילכך מאן דאמר הכי לא תהדרוניה. ודגמרא טפי עדיף. ואנן נהיגין השתא למחתם. קמייתא משמח חתן וכלה. בתרייתא משמח החתן עם הכלה. לפי שראשונה ברכה על ב' יצירות בשמחת אדם וחוה. אחרונה תפלה על הזוג לשמוח זה עם זה בהצלחה. לפיכך מברך חתן עם הכלה. לשון שמחת איש ואשתו. ואומר בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורנה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום וריעות. שבעה מיני ריעות כנגד שבעת ימי המשתה. עד כאן לשון בעל עשרת הדברות ז"ל. עוד כתב יש ששואלין מכדי קיימא לן כל הברכות כולן פותח בברוך ומסיים בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחבירתה כו'. ואשר יצר סמוכה היא מאי טעמא פותח בה בברוך כו'. פירש רבינו שלמה ז"ל. שעיקר ברכת חתנים אינה אלא מאשר יצר ואילך שהיא ברכה המתחלת בשניהם ולפיכך פותח בה בברוך. ובהא איתשיל רבינו האי גאון ז"ל. ואמר ברכה הסמוכה לחבירתה שאין פותח בברוך, הני מילי שחבירתה יש לה פתיחה וחתימה. אבל יש בה פתיחה ולא חתימה אי נמי חתימה ולא פתיחה. פותח בברוך. ואית דמפרשי סדר ברכות שעל עסקי הזוג אינו אלא מאשר יצר ואילך. ושהכל ברא לכבודו אינו אלא לאסיפת העם לגמול חסד ולהזכיר חסדי המקום. וכן יוצר האדם שתקנוה ליצירת אדם הראשון אינה מסדר הזוג. דהא ביצירה קמייתא לא הואי נקבה. ועל שתקנו ברכה ליצירה שניה תקנו ברכה ליצירה ראשונה. וסמכו על הכתוב (ישעיה מ"ג) יצרתיו אף עשיתיו. ומאשר יצר ואילך הוא עיקר הברכות. וכיון שיש שם כוס לברכה סידרו עליו כל הברכות כדאיתא בירושלמי בבשמים נר והבדלה, שנייא היא דר' מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס.
